פטור מהגשת חוות דעת ומינוי מומחה ביוזמת ביהמ"ש

בפני ארבע בקשות: בקשה מטעם התובעת למינוי מומחה רפואי ובקשה לגילוי מסמכים ספציפי וכן שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף האחת מטעם הנתבעים 1 ו-2 והשניה מטעם  נתבע 5.

עסקינן בתביעת התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מטיפול רפואי רשלני אשר ניתן לה  על ידי הנתבעים בעקבות תאונה שארעה ביום 3.2 .1983 במהלכה נפלה ונפגעה בכף ידה הימנית.

 כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם  יאמר אחרת.

בשא 177282/08

התובעת עותרת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי שייתבקש לחוות דעתו בדבר הרשלנות הרפואית המיוחסת לנתבעים .

לטענת התובעת, היא מתקשה לאתר מומחה בתחום כף היד אשר אינו מצוי בקשר עם מי מהנתבעים ומוכן ליתן חוות דעת בעניינה.

בהתאם להחלטתי מיום 9.11.08 הגישה התובעת ביום 30.11.08 תצהיר בו פרטה את שמות הרופאים אליהם פנתה ואשר סרבו ליתן חוות דעת בעניינה, חלקם מן הטעם שאינם נוהגים ליתן חוות דעת שעניינן רשלנות רפואית וחלקם בשל קשרי עבודה עם מי מהנתבעים וכן מניעות ליתן חוות דעת נגד בית חולים ממשלתי.

יצוין כי עפ"י תצהיר התובעת שניים מהמומחים ניאותו ליתן חוות דעת בנושא רשלנות רפואית, בהסכמת הצדדים או על פי מינוי של בית המשפט.

עוד טוענת התובעת כי ד"ר יהודה דוד המועסק על ידי הנתבעת 3 חיווה דעתו כי התובעת לא אובחנה נכון, אולם בהיותו מועסק על ידי הנתבעת 3 נמנע ממנו ליתן חוות דעת רפואית.

הנתבעים 4 ו-6 מתנגדים לבקשה. לטענתם, המומחים אליהם פנתה התובעת סירבו ליתן חוות דעת משום שאין מדובר ברשלנות וכי סירובם של המומחים ליתן חוות דעת אך מחזקת את טענתם כי אין בסיס לתביעה.

הנתבעים 1 ו-2 מתנגדים גם הם לבקשה. לטענתם ישנן שתי קופות חולים נוספות אשר אינן נתבעות בתיק זה וניתן היה למצוא מומחה מתאים אשר יחווה דעתו, אלא אם כן טענות התובעת באשר לקיומה של רשלנות משוללות כל יסוד.

עוד טוענים הנתבעים כי התובעת אינה עומדת במבחנים אשר נקבעו בדין ובפסיקה המעניקים פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט.

דיון

תקנה 127 לתקנות קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 130 לתקנות קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)".

הפסיקה קבעה כי שילובן של תקנה 127 ותקנה 130 מאפשר לביהמ"ש בהתקיים טעמים מיוחדים לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה מיוזמתו וזאת אף ללא הגשת חוות דעת על ידי הצד המעוניין במינוי המומחה (ראה רע"א 10251/02, כץ חמים וטעים נ' דואני, דינים עליון, כרך סג, 666).